שיחה על המדיניות בגל האומיקרון, על החלטות הממשלה כבדות המשקל שעברו לפני שבוע בשקט גמור (ובעשר דקות); ולבסוף על סיפור אופטימי ומעודד מצ'ילה.

בזמן שמערכות הבריאות, הרווחה והחינוך נדרשות לתגבור משמעותי בתקציב ובכוח האדם, שמעו כיצד 15 מיליארד ש"ח ועוד 11 מיליארד ש"ח (כ-5% מסך התקציב המדיני לשנת 2022) עברו ביעף מבלי לעורר דיון.

כיצד הסכסוך הישראלי-ערבי משמש ככלי שבעזרתו אפשר לחסום ביקורת ודרישות לשינוי חברתי-סביבתי? מדוע ההנגדה של הממשלה בין בריאות לכלכלה היא מופרכת? ומה אפשר ללמוד מהמקרה של צ'ילה שלאחר מאבק עממי של יותר משנתיים, בשיא מגפת הקורונה, הציבור הצליח להפוך את התקווה למציאות?

מוזמנות/ים להאזין, להצטרף ולהפיץ!